<h1>פסקי תשובות או"ז</h1>
<h2>דף כב:</h2>
בעל שאמר לאשתו "תני לי תקיעת כפך שלא תינשאי עוד לבעל אחר מותי, וגם אני אדור לך בתקיעת כפי שלא אינשא עוד לאשה אחרת אחר מותיך", אין נדרו חל ואפילו כבר קיים פריה ורביה בשעת תקיעת כף. ומעתה גם נדרה אינו חל, כי לא נדרה אלא על דעת אם יתקיים נדרו, וכיון שנדרו אינו חל גם נדרה אינו חל, ומותרת לינשא אחר מותו. ותקיעת כף יש לו התרה, דלא עדיף מנשבע באלהי ישראל שיש לו התרה. ודלא כפירוש ר"ת זצ"ל שכתב דאין לו התרה ולרווחא דמילתא יתירו לה.
האומר לחבירו "אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי", ותקע לו כפי, חייב ליתן לו אם לא בא פלוני. כי תקיעת כף שבועה היא וחמורה משבועה. ור"י זצ"ל כתב בשם ר"ת זצ"ל שהיה מחמיר בה יותר מבשבועה והיה מורה שאין לה היתר. ור"י זצ"ל נשאל, והשיב שאין להתיר אם לא שהיה בו מכשול רב וחסרון מרובה. ונראה אע"ג דקיימא לן פ"ד נדרים דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל, אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה שאין נשאלין עליה.
<h2>דף כה.</h2>
האומר לחבירו "אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי", ותקע לו כפי, חייב ליתן לו אם לא בא פלוני. כי תקיעת כף שבועה היא וחמורה משבועה. ור"י זצ"ל כתב בשם ר"ת זצ"ל שהיה מחמיר בה יותר מבשבועה והיה מורה שאין לה היתר. ור"י זצ"ל נשאל, והשיב שאין להתיר אם לא שהיה בו מכשול רב וחסרון מרובה. ונראה אע"ג דקיימא לן פ"ד נדרים דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל, אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה שאין נשאלין עליה.
<h2>דף כח.</h2>
האומר לחבירו "אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי", ותקע לו כפי, חייב ליתן לו אם לא בא פלוני. כי תקיעת כף שבועה היא וחמורה משבועה. ור"י זצ"ל כתב בשם ר"ת זצ"ל שהיה מחמיר בה יותר מבשבועה והיה מורה שאין לה היתר. ור"י זצ"ל נשאל, והשיב שאין להתיר אם לא שהיה בו מכשול רב וחסרון מרובה. ונראה אע"ג דקיימא לן פ"ד נדרים דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל, אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה שאין נשאלין עליה.
<h2>דף נט.</h2>
חתיכה שנאסרה בתיקו מתבטלת. ואין שייך להזכיר כאן דבר שיש לו מתירין אם יבוא אליהו זכור לטוב ויטהרנה. דאם יטהרנה איגלאי מילתא למפרע שמעולם לא נאסרה. ולא דמי לביצה דביום טוב אסורה בודאי ולמחר מותרת וכן טבל וכל כיוצא בזה.
<h2>דף סה.</h2>
בעל שאמר לאשתו "תני לי תקיעת כפך שלא תינשאי עוד לבעל אחר מותי, וגם אני אדור לך בתקיעת כפי שלא אינשא עוד לאשה אחרת אחר מותיך", אין נדרו חל ואפילו כבר קיים פריה ורביה בשעת תקיעת כף. ומעתה גם נדרה אינו חל, כי לא נדרה אלא על דעת אם יתקיים נדרו, וכיון שנדרו אינו חל גם נדרה אינו חל, ומותרת לינשא אחר מותו. ותקיעת כף יש לו התרה, דלא עדיף מנשבע באלהי ישראל שיש לו התרה. ודלא כפירוש ר"ת זצ"ל שכתב דאין לו התרה ולרווחא דמילתא יתירו לה.
האומר לחבירו "אם לא יבא פלוני אתן לך זקוק והילך אמונתי", ותקע לו כפי, חייב ליתן לו אם לא בא פלוני. כי תקיעת כף שבועה היא וחמורה משבועה. ור"י זצ"ל כתב בשם ר"ת זצ"ל שהיה מחמיר בה יותר מבשבועה והיה מורה שאין לה היתר. ור"י זצ"ל נשאל, והשיב שאין להתיר אם לא שהיה בו מכשול רב וחסרון מרובה. ונראה אע"ג דקיימא לן פ"ד נדרים דיש שאלה בשבועה הני מילי שבועה שאוכל ולא אוכל, אבל שבועה שאתן לפלוני מנה נראה שאין נשאלין עליה.
<h2>דף צא.</h2>
אשה שמיד אחר הנישואין שהרגישו אחריה שלא היתה נזהרת כל כך ולא היתה טובלת כרוב נשים שאינן מעוברות עד שגערו בה והתרוה וגיזמוה לה מאד. ואחר כך מיד היה לה וסת כרוב נשים בב' שנים ואחר כך מיד חזרה לסורה ולא טבלה תוך שנה וחצי כי אם פעם אחת. והכתמים היו נמצאים ובגדיה מלוכלכים בדמים. עד שנקפו לבו מאד והעמיד עליה עדים, ואז הודתה כדי לקבל תשובה. ואמר להם אתם עדים בלשון שהבינה וקיבלה העדות. ושוב חזרה וכפרה ואמרה "לא פעלתי און ולא הודיתי מעולם". לא מצי לקיימה ובעי להוציאה בגט ומוציאה בלא כתובה.
